הערעור נסוב סביב טענת המערערים כי משלא מומש הצורך הציבורי שלשמו הופקעה מהם קרקע, וזאת למרות חלוף שנים רבות, יש להשיבה לבעלותם. טענת המערערים היתה שלמרות שהקרקע הועברה לרשות המקומית בדרך של מכר ללא תמורה, חלים על ההעברה דיני ההפקעות. ביהמ"ש קבע כי אין להעניק בנסיבות הערעור, ל"פעולת המכר ללא תמורה" שבוצעה, את אותן ההגנות הקבועות בדין למי שמקרקעיו הופקעו. ולמעלה מן הצורך, גם בהנחה כי דין העברת הזכויות בחלקה כאן כדין הפקעה, נוטה הכף שלא להשיב את החלקה לידי המערערים.
